<h1>נמוקי יוסף — פסחים</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[פסחים ו' ע"א] ארנונא. לשון שתוף הוא, דכתיב [במדבר כ"א] כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי. לפיכך קורא לכל דבר המשותף ארנונא. ואם בהמה זו חציה של גוי וחציה של ישראל, פטורה מן הבכורה, דכתיב [במדבר ג'], תחת כל בכור בבהמת בני ישראל. ואע"ג וכו'. שכשירצה יתן לו הישראל לגוי דמים ויהיה הגוי מסולק ממנה, מ"מ כל זמן שלא סילקוה מיניה פטורה. חייבת בחלה. אע"פ שהיא פטורה, דכתיב [במדבר ט"ו] עריסותיכם ולא עיסת גוי. לית לה קלא. הרואה אומר שלו היא ואוכלה בלא חלה. ובירושלמי [חלה פ"ג ה"ד] מחלק בין ארנונא שהוא מס המלך ובין שיתוף גוי, משום דדרך המלך שלא ליטול בצק ממש, אבל העושה עיסה עם הנכרי אם אין בשל ישראל כשיעור פטורה מן החלה.
<h2>דף ה:</h2>
[פסחים ה' ע"א] ואימא מצפרא. ויהיה אסור כל היום של י"ד. אך חלק. כל אכין ורקין שבאו בתורה למעט אתו. לפיכך פלגינן ליה לומר חציו מותר וחציו אסור. יש מפרשים שמצינו שאותיות א"ך במקום ח"ץ בחילוף אל"ף בחי"ת וכ"ף בצד"י, שמצינו אותן סמוכות באלפא ביתא דרבי חייא א"ח בט"ע גי"ף דכ"ץ. נמצא סמוכה [א'] לח' וכ' לץ'. ובענין זה פתר דניאל לבלשצר [דניאל ה'] כתב שראה חקוק בקיר, ולא היו יכולין כל חכמי בבל להבינו, שהיה שם כתוב בג"ל בג"ל כחש"א [פוט]דש"ג. ופתר לו מנא מנא תקיל ופרסין. שאותיות אלה מתחלפות באותיות הסמוכות להן בא"ל ב"ם ג"ן ד"ס.
<h2>דף טו.</h2>
[פסחים ה' ע"א] ואימא מצפרא. ויהיה אסור כל היום של י"ד. אך חלק. כל אכין ורקין שבאו בתורה למעט אתו. לפיכך פלגינן ליה לומר חציו מותר וחציו אסור. יש מפרשים שמצינו שאותיות א"ך במקום ח"ץ בחילוף אל"ף בחי"ת וכ"ף בצד"י, שמצינו אותן סמוכות באלפא ביתא דרבי חייא א"ח בט"ע גי"ף דכ"ץ. נמצא סמוכה [א'] לח' וכ' לץ'. ובענין זה פתר דניאל לבלשצר [דניאל ה'] כתב שראה חקוק בקיר, ולא היו יכולין כל חכמי בבל להבינו, שהיה שם כתוב בג"ל בג"ל כחש"א [פוט]דש"ג. ופתר לו מנא מנא תקיל ופרסין. שאותיות אלה מתחלפות באותיות הסמוכות להן בא"ל ב"ם ג"ן ד"ס.
<h2>דף נח.</h2>
[פסחים ו' ע"ב] ומזהיר על פסח שני. מפסח ראשון האריך לפרש בענינו. ואם לא היו שואלין לו כענין לא היה מאריך כל כך בתשובתן, אלא משמע שזמן דיני פסח מתחיל משלשים יום. לכן הואיל ששאלו כענין השיב להם כהלכה. והיינו דתניא שואלין. וכי היכי דאמרינן במפרש ויוצא, הוא הדין בעושה ביתו אוצר, דאם דעתו וכו'. ובגמרא נמשך דין מחודש, אמר רב פפא הא דאמרן אין מוקדם ומאוחר בתורה לא אמרן אלא בתרי עניני, אבל בחד ענינא מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר, והיינו דדיינינן כלל ופרט או פרט וכלל.
